Troumot
Daf 24b
רִבִּי זְעִירָה רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי קוּפּוֹת בְּזוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה וּבְזוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה וְנָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה בְּתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָֽפְלָה רָצָה לְהַעֲלוֹת מִזּוֹ מַעֲלֶה מִזּוֹ מַעֲלֶה מֶחֱצָה מִזּוֹ וּמֶחֱצָה מִזּוֹ מַעֲלֶה. 24b וְכֵן שְׁתֵּי מִקְווֹת בְּזֶה עֶשְׂרִים סְאָה וּבְזֵה עֶשְׂרִים סְאָה וְנָֽפְלוּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִים שְׁאוּבִין מִתּוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן נָֽפְלוּ רָצָה לְהוֹצִיא קוֹוֶיהָ פְּסוּלָה מִזֶּה מוֹצִיא מֶחֱצָה מִזֶּה וּמֶחֱצָה מִזֶּה מוֹצִיא מַעֲלֶה.
Traduction
R. Zeira ou R. Hiya dit au nom de R. Simon: si l’on a devant soi 2 hottes dont chacune contient 50 saas et qu’il tombe un saa d’oblation dans l’une d’elles, sans que l’on sache dans laquelle des deux, on peut prélever l’équivalent pour le cohen soit d’une hotte, soit de l’autre, ou un demi-saa de chaque hotte. De même, s’il y a 2 bains ayant chacun 20 saas (soit ensemble 40 saas formant la mesure légale) et que dans l’un d’eux il tombe 3 loug d’eau puisée (interdite), sans savoir où c’est, on peut retirer ce qu’il y a d’interdit (les 3 loug), soit d’un bain soit de l’autre, ou la moitié des 3 loug de chacun.
Pnei Moshe non traduit
היו לפניו שתי קופות וכו'. דאמרינן דמצטרפות ומעלות זו את זו ואם רצה להעלות מזו או מזו מעלה או מחצה סאה מזו ומחצה מזו מעלה:
וכן שני מקוות. זו בצד זו:
בזו עשרים סאה וכו'. שדין מקוה שאין בו ארבעים סאה מים כשרין שלשה לוגין מים שאובין פוסלין אותו ואפי' מרבה להקוות עליו מים כשרין פסול עד שידעו שיצאו ממנו המים שבתחלה ועוד מעט יותר כדי שיפחתו מהשלשה לוגין שנפלו מהן כדתנן בפ''ג דמקוואות הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפיסולו עד שיצאו ממנו מילואו ועוד וזהו דקאמר הכא באלו שני מקואות שאין בכל אחת כ''א עשרים סאה וכשנפלו שלשה לוגין שאובין בעשרים סאה אם ירצה להרבות במים כשרין אין תקנה עד שיצאו עשרים סאה ועוד מעט יותר וכאן שאינו ידוע לאיזה מהן נפלו אם רצה להוציא קוויה פסולה והיינו העשרים סאה ועוד מזה מוציא או אם רצה מזה מוציא או אם מחצה מזה ומחצה מזה מוציא. ומעלה כלומר ובזה מעלה ומכשיר אותן בהמים הכשרים שמרבה עליהן עד שיצא מהן מילואו שבתחלה ועוד ומצרפן למקוה אחת של ארבעים סאה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם בַּר פְּדָיָה הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי קוּפּוֹת בְּזוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה וּבְזוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה וְנָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה בְּתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְיָדוּעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן נָֽפְלָה וְאַחַר כָּךְ נָֽפְלָה בִּשְׁנִייָה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן נָֽפְלָה אָמַר לַמָּקוֹם שֶׁנָּֽפְלָה הָרִאשׁוֹנָה נָֽפְלָה שְׁנִייָה. לָמָּה שֶׁתּוֹלִין קַלְקָלָה בִּמְקוּלְקָל. רִיבָה עַל הַיְּדוּעָה וּבְטָלָהּ שׁוֹגֵג מַעֲלֶה וּמַתִּיר וְהַשְּׁנִייָה חָֽזְרָה לְהוֹכִיחָהּ. נִמְצְאוּ שְׁתֵּי סְאִין עוֹלוֹת מִן מֵאָה וַחֲמִשִּׁים סְאָה. וּשְׁתֵּי קוּפּוֹת בְּזוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה וּבְזוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה וְנָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן נָֽפְלָה וְאַחַר כָּךְ נָֽפְלָה שְׁנִייָה וְיָדוּעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן נָֽפְלָה אֵין אוֹמֵר לַמָּקוֹם שֶׁנָּֽפְלָה הַשְּׁנִייָה נָֽפְלָה הָרִאשׁוֹנָה. רִיבָה עַל אַחַת מֵהֶן וּבְטָלָהּ שׁוֹגֵג מַעֲלֶה וּמַתִּיר וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה עַד שֶׁיַּרְבֶּה לָהּ שׁוֹגֵג.
Traduction
R. Simon dit au nom de bar Pidia: lorsqu’on a devant soi 2 hottes ayant chacune 50 saas et si dans l’une d’elles que l’on connaît il tombe un premier saa d’oblation, puis il tombe un 2e saa d’oblation sans savoir où c’est, on supposera qu’à l’endroit où est tombé le premier saa est aussi tombé le 2e, parce que l’on aime à attribuer l’objet impropre pour la consommation à ce qui l’est déjà; si, par mégarde, on a augmenté la hotte où l’on sait que l’oblation est tombée et que celle-ci, par l’addition, se trouve annulée, on prélève un saa de compensation au sacerdote, le reste de la hotte devient permis, et la 2e hotte reste interdite. Il se trouvera que 2 saas sont à prélever sur 150 (qui sont permis). Lorsqu’on a 2 hottes contenant chacune 50 saas, qu’il tombe un saa d’oblation dans l’une d’elles sans que l’on sache dans laquelle des deux, et qu’ensuite il tombe un 2e saa d’oblation et l’on sait où il est tombé, on ne dit pas (comme au cas précédent) que la 2e quantité d’oblation est tombée au même endroit que la première (il faut qu’il y ait certitude d’interdiction avant que le doute survienne); si ensuite, par mégarde, on a augmenté l’une des hottes (fût-ce celle où l’oblation est tombée) et que celle-ci, par l’addition, se trouve annulée, on prélève un saa de compensation au sacerdote, le reste de la hotte devient permis et la 2e hotte reste interdite, jusqu’à ce qu’une nouvelle addition involontaire l’annule.
Pnei Moshe non traduit
ונפלה סאה תרומה באחת מהן וידוע לאיזה נפלה. ונעשית מדומע ואח''כ נפלה עוד סאה שנייה ואין ידוע לאיזו מהן נפלה בזה אני אומר למקום שנפלה הראשונה שם נפלה השנייה כדמפרש טעמא לפי שתולין הקלקלה במקולקל והיא הקופה הראשונה ונשארה השנייה מתוקנת:
ריבה על הידועה ובטלה שוגג. אם אח''כ ריבה בחולין על הראשונה הידועה שנפלה לתוכה הסאה תרומה ותנן בס''פ דלקמן סאה תרומה שנפלה לתוך פחות ממאה ואח''כ נפלו שם חולין בשוגג מותר:
מעלה ומתיר והשנייה חזרה להוכיחה. כלומר דודאי בשביל היתר הראשונה לא צריך להשמיענו דמתני' היא אלא דהא קמ''ל דאף ע''ג דלא ריבה על הראשונה אלא עד אחד ומאה לא אמרינן דגלי אדעתיה שהסאה השניה לתוך קופה השניה של חמשים נפלה והרי היא מדומעת שאם גם כן לתוך הראשונה נפלה היה צריך שתי מאות ושתים כדי לבטל השתי סאות תרומה ולהעלותן אלא דתולין להקל דהראשונה מותרת במה שריבה עליה עד אחד ומאה והשניה גם כן מותרת דחזרה להוכיחה הראשון שהוכחה להשוותה לאינה מדומעת מפני דהקילו בה ותלו את הקלקלה במקולקל לומר שלתוך הראשונה נפלה גם הסאה השניה ואף על פי שעכשיו לא ריבה על הראשונה כ''א בתורת שנפלה סאה לתוכה אפילו הכי תלינן להקל בשתיהן ונמצאו שתי סאין שצריך להעלותן בשביל התרומה עולות הן מן מאה וחמשים סאה שיש כאן וזהו כדאמרן דאפי' כן לא חיישינן מידי לאותה השנייה מהחמשים סאה:
שתי קופות וכו'. דאם הוא בהפך שהראשונה אינה ידועה אין אנו יכולין לתלות להשניה שנפלה שזו היא הקופה בעצמה שנפלה לתוכה הסאה הראשונה דמהיכי תיתי נקלקל לזו יותר מזו וכיון שכן שתיהן מקולקלות הן ומדומעות:
ריבה על אחת מהן וכו'. אותה שריבה עליה עד אחד ומאה בשוגג היא מותרת ומעלה התרומה ומתיר אותה והשניה נשארה באיסורה עד שירבה עליה שוגג כמו שריבה על הראשונה:
אָמַר מַה שֶׁלְּמַטָּן תְּרוּמָה מַה שֶׁלְּמַעֲלָן חוּלִין מַה שֶׁלְּמַטָּן חוּלִין מַה שֶׁלְּמַעֲלָן תְּרוּמָה. לְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי. וְאַף בְּמִקְוֶה כֵן. אָמַר מַה שֶׁלְּמַטָּן קִיוֶויהָ כְּשֵׁירָה. שֶׁלְּמַעֲלָן קִיוֶויהָ פְּסוּלָה. מַה שֶׁלְּמַטָּן קִיוֶויהָ פְּסוּלָה שֶׁלְּמַעֲלָן קִיוֶויהָ כְּשֵׁירָה לְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי.
Traduction
Si l’on dit que le dessus des fruits soit consacré à l’oblation et le dessous soit profane, tout dépend de l’intention exprimée et c’est admis. De même, pour le bain (où une partie ajoutée est impropre), si l’on dit que le liquide d’au-dessous soit apte au bain légal, en considérant comme impropre la partie supérieure, ou à l’inverse que la supérieure soit apte au bain et que l’inférieure soit impropre, le tout dépend de l’intention exprimée et c’est admis (après avoir retiré l’eau supérieure pour s’en servir, on rejette l’inférieure).
Pnei Moshe non traduit
אמר מה שלמטן תרומה. אם נפלה הסאה תרומה לפחות ממאה דאיירינן ביה ואמר יהי מה שלמטן בהקופה הכל תרומה ואפי' הן כמה סאין כדי שמה שמלמעלה יהיו חולין או בהפך מהו אם יכול להתיר את מה שאמר לחולין באופן זה:
לדעתו הדבר תלוי. בתמיה כלומר דמהדר הש''ס וכי בדעתו הדבר תלוי לחלק אותן שזה יהיה תרומה וזה יהיה חולין והלא הכל מדומע הוא:
ואוף במקוה כן. כלומר הא למה זה דומה דהאומר כן במקוה שהיא פחותה מארבעים סאה ונפלו לתוכה ג' לוגין שאובים ואמר מה שלמטה קיוויה פסולה ששם יהיה הכל פסול דשם הן השאובין ומה שלמעלה. יהיה קיוויה כשירה או להיפך וכי לדעתו הדבר תלוי בתמיה הלא כל המים מעורבין הן וה''נ בתרומה כן:
אַתְּ אָמַר קוּפּוֹת מַעֲלֶה וּמְגוֹרוֹת אֵינָן מַעֲלוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא שְׁתֵּי מְגוֹרוֹת בִּשְׁתֵּי עֲלִיּוֹת וְנָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. רִיבָה עַל אַחַת מֵהֶן וּבְטָלָהּ שׁוֹגֵג מַעֲלֶה וּמַתִּיר וְהַשְּׁנִייָה לִכְשֶׁיִּרְבֶּה לָהּ שׁוֹגֵג הִיא מוּתֶּרֶת וְאֵינָהּ צְרִיכָה עֲלִייָה שֶׁכְּבָר עָֽלְתָה תְרוּמָה.
Traduction
– On a dit plus haut que 2 hottes (même sises dans 2 pièces), sont réunies pour annuler l’oblation qui y serait tombée, non 2 greniers situés de même. En quel cas cela a-t-il lieu? Le voici: lorsque 2 greniers se trouvent dans 2 chambres distinctes et qu’un saa d’oblation se mêle à l’un d’eux (sans savoir lequel), tous deux sont interdits; si ensuite, par mégarde, on a augmenté l’un d’eux et que l’oblation se trouve annulée, on en prélève l’équivalent pour le cohen, le reste du grenier devient permis; et le 2e grenier, lorsque par mégarde il se trouvera augmenté à son tour (de façon à annuler tout ce qui s’y trouverait), sera alors d’un usage autorisé, et il ne sera pas nécessaire d’un prélever un saa équivalent d’oblation, puisque le cohen se trouve déjà récupéré par le prélèvement fait au premier grenier.
Pnei Moshe non traduit
את אמר. כמו אמר מר הוא הא דאמרינן לעיל דיש שהקופות מעלות זו את זו והמגורות אינן מעלות כגון שהן בשתי עליות כדקאמר היך עבידא וכו' ומשום הסיפא נקט לה וכלומר דהדין בזה דשתיהן מדומעות הן ואסורות ואם ריבה על אחת מהן שנפלו שם חולין בשוגג מעלה את הסאה תרומה ומתיר אותה והשניה נשארת בספק מדומע שהרי אין ידוע לאיזה מהן נפלה עד שירבה עליה ג''כ בשוגג ואז היא מותרת ולזה אין צריכה עלייה לסאה ממנה שהרי כבר עלתה תרומה באותה סאה שהעלה מן הראשונה ולא נפלה כ''א סאה אחת של תרומה והיא שכבר עלתה וקמ''ל דאע''פ דחוששין אנו גם להשניה להשוותה לספק מדומע מ''מ לענין עליית הסאה א''צ אלא פעם א' להעלות דאין מעלין אלא כפי השיעור שנפלה תרומה לתוכן:
Troumot
Daf 25a
משנה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִין אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין יִרְקָבוּ אִם טְהוֹרָה הָֽיְתָה אוֹתָהּ סְאָה יִמָּֽכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָֽפְלָה יִקָּרֵא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָֽפְלָה הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ. וְאִם טְמֵאִין הָיוּ הַחוּלִין יֵאָֽכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ יָלוּשׁוּ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְהוֹרִין רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּירוֹם וְתִשָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר סְאָה שֶׁנָּֽפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָֽלְתָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִילוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִּילּוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה.
Traduction
Si un saa d’oblation impure est tombé dans moins de cent parts profanes (152)L'oblation, mme impure, mlŽe ˆ plus de cent parts Žgales, serait annulŽe (Cf. Babli, Nedarim 59a)., ou dans une même quantité de 1re dîme, ou de 2e dîme, ou parmi des objets consacrés, soit purs, soit impurs, il faut le laisser pourrir et se perdre (le cohen même ne pouvant consommer de l’impur). Si ce saa était pur, on le vend aux cohanim au prix de l’oblation (à bon marché, faute de nombreux acquéreur), déduction faite du saa d’oblation mêlée au tout. Si c’est mêlé à de la 1re dîme, on fait une désignation nominale pour l’oblation de dîme, ou 100e (après l’échange avec le lévite contre des fruits profanes). Si ce saa est mêlé à de la 2e dîme, ou des objets consacrés, on doit racheter le tout (et le montant de la vente, faite comme au cas précédent, devra être consommé à Jérusalem). Si le blé profane auquel s’est mêlée cette oblation était impur, (ce qui ne permet plus de l’employer en oblation de dîme), il faut (après la vente) que ceux-ci le mangent par petits pain détachés (153)Lorsqu'ils n'ont que la grandeur d'un demi-Ïuf, l'impuretŽ ne peut pas se propager. La mme expression se trouve (Jos 9, 12), ou en grains grillés, ou pétrir la pâte avec du jus de fruits (154)En ce cas aussi, l'impuretŽ ne se propage pas., ou partager la pâte en morceaux inférieurs à la grandeur d’un œuf. Lorsqu’un saa d’oblation impure est mêlé à cent parts de produits profanes purs (non atteints par cette oblation), il faut, selon R. Eliézer, prélever une part au hasard et la brûler, en admettant l’hypothèse que le saa prélevé est précisément celui qui y était tombé. Selon les autres sages, au contraire, elle est annulée par le nombre, et il faut la répartir en petits pains (comme au § précédent), ou en grains grillés, ou pétrir la pâte avec du jus de fruits, ou partager la pâte en fragments inférieurs à la grandeur d’un œuf. Lorsqu’un saa d’oblation pure est tombé dans cent parts égales de blé profane impur, elle est annulée; et, après cession au cohen, il peut la consommer par petits pains (comme précédemment), ou en grains grillés, ou pétri au jus de fruits, ou par morceaux de pâte inférieures à la grandeur d’un œuf.
Pnei Moshe non traduit
מתני' סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין. לפי שדין תרומה טמאה עולה ג''כ באחד ומאה כדתנן לקמן בפרקין לב''ה ואם לפחות ממאה נפלה בין שהן חולין או מעשר ראשון או מעשר שני או הקדש דיש חילוק ביניהן בסיפא שהתרומה היא טהורה אבל הכא שהתרומה היא טמאה בין שהן טהורין או טמאין מ''מ כשנעשין מדומעין מחמת התרומה טמאה ואי אפשר לאכלן שתרומה טמאה היא באיסור עשה להכהן הלכך מניחן אותן עד שירקבו ובגמ' קאמר דדוקא בדבר שאין דרכו להבלל כלומר שאין דרך לאוכלו אותו חי כשהוא בלול בדבר אחר אבל דבר שדרכו להבלל בדבר אחר ולאכלו כשהוא חי לא יניחם דחיישינן דילמא אתי לידי תקלה ויאכל מהם אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה:
ואם טהורה היתה אותה סאה. של תרומה ונפלה לפחות מאה חולין טהורין:
ימכרו לכהנים בדמי תרומה. שהן פחותים מדמי חולין שאינה ראויה אלא לכהן וכן אם נטמאת אינה ראויה לאכילה אלא להדלקה:
חוץ מדמי אותה סאה שצריך ליתנה להכהן:
ואם למעשר ראשון נפלה. אותה סאה תרומה טהורה ואותו מעשר ראשון לא ניטלה התרומת מעשר ממנו:
יקרא שם לתרומת מעשר. לאותו מעשר ראשון וימכר הכל לכהן חוץ מדמי אותה תרומה שנפלה וחוץ מדמי תרומת מעשר שבו:
ואם למעשר שני או להקדש נפלה הרי אלו יפדו. וימכר הכל לכהן חוץ מדמי אותה תרומה:
ואם טמאין היו אותן החולין יאכלו נקודים. והוא בפחות פחות מכביצה כדמפרש בגמ' כלומר שימכר הכל לכהן חוץ מדמי התרומה והכהן יאכל אותן בפחות פחות מכביצה כדי שלא יטמאו החולין את התרומה שאין אוכל טמא מטמא אוכל אחר עד שיהי' כביצה. או יאכל אותן קליות ויבש שלא הוכשר לקבל טומאה או ילושו במי פירות שאינן מכשירין או יתחלקו אותן חולין המדומעין לעיסות עיסות בפחות מכביצה כדי שלא יהא במקום אחד כביצה ולא תטמא התרומה:
מתני' סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין. דעולה היא באחד ומאה ר''א אומר כשתרום ותעלה תשרף שאני אומר אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה והרי היא תרומה טמאה ואינה ראויה אלא לשריפה:
תעלה ותאכל כו'. דרבנן סברי דלא אמרינן אותה שנפלה היא שעלתה וא''צ לשורפה דשמא מן החולין היא אלא תאכל ומשום חשש טומאה תאכל נקודים או קליות וכו' כדפרישית במתני' דלעיל והלכה כחכמים:
מתני' סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין וכו'. בהא לא פליג ר''א כדאמרינן לעיל דלא אמר אלא להחמיר גבי תרומה טמאה שנפלה דתעלה ותשרף ומשום גדר שלא יבוא לאכלה אבל הכא כיון דתרומה טהורה היא שנפלה תעלה ותאכל נקודים וכו' משום חשש טומאה שמא יש בה מחולין טמאין שלא יטמאו את התרומה שבה:
25a תַּנֵּי בָּלוּל מַעֲלֶה וּשְׁאֵינוֹ בָלוּל אֵינוֹ מַעֲלֶה. וְהָא תַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה בַּחֲמִשִּׁים אֲגוּדוֹת שֶׁל יָרָק שֶׁנָּֽפְלָה אַחַת לְתוֹכָוֹ וְחֶצְייָהּ תְרוּמָה וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו תַּעֲלֶה הֲרֵי אֵינוֹ בָלוּל וּמַעֲלֶה. הֲוִינָן בָּעַייִן לְמֵימַר דָּבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵינוֹ מַעֲלֶה וּשְׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ מַעֲלֶה. הֵיךְ עֲבִידָה. קִישׁוּת טְמֵיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה קִישׁוּאִין טְהוֹרִין הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ מַעֲלֶה. הוּכְשָׁר הוֹאִיל וְהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵינוֹ מַעֲלֶה.
Traduction
On a enseigné: lorsque l’oblation se trouve pétrie avec la partie profane, l’oblation est annulée (si la quantité est cent fois supérieure); si elle n’est pas pétrie avec le reste, elle conserve toujours son individualité (quelle que soit la quantité connexe). Mais la Mishna ne contient-elle pas ce récit de R. Yossé: ''un fait de ce genre arriva devant R. aqiba, qu’au milieu de 50 bottes de verdure il en était tombé une dont la moitié était de l’oblation; j’ai dit qu’en ce cas le nombre l’emporte''. Or, certes, il n’y a rien là qui soit pétri;e t pourtant le nombre l’annule? En effet, voici comment ledit enseignement devait s’exprimer: tout objet pour lequel on a souci qu’il ne se mêle pas à d’autres (en raison de sa valeur) ne peut pas être annulé. Voici un exemple: lorsqu’une courge impure est tombée parmi cent pures (non susceptibles d’impureté), l’impureté ne se propage pas, parce que l’on a égard à leur valeur et qu’on ne les laisse pas se mêler à d’autres; mais, si l’on n’avait pas ce souci (comme c’est le cas pour les bottes de verdure dont parle la Mishna), le tout serait annulé dans un même compte, et l’impureté se propagerait.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ה התרומה עולה מתוך החולין באחד ומאה בין בלול ובין שאינו בלול ר' יוסי אומר בבלול תעלה בשאינו בלול לא תעלה. כלומר אם התרומה בלולה היא בתוך כל החולין אז תעלה דבאיזו סאה שנוטל מהם תלינן דשל תרומה עלתה והשאר חולין אבל אם אינה בלולה בתוכן אלא שאינה ניכרת איזו היא של תרומה לא תעלה כלומר שאינה מתרת את השאר בהעלאת א' מהן משום דאינה מעורבת עם כל החולין לסמוך על מה שמעלה והשאר יתבטל בהן דשמא היא כולה בהשאר ואינה ניכרת:
והא תנינן א''ר יוסי וכו'. הרי אינו בלול התרומה בתוך כל החולין דאגודה בפני עצמה ואינה ניכרת ומעלה:
הוינן בעיין למימר. אליבא דרבי יוסי דה''ק דבר שהוא מקפיד על תערובתו אינו מעלה בשאינו בלול אבל דבר שאינו מקפיד על תערובתו וכגון באגודה שאינו מקפיד אם נתערבה אחת של ירק בתוך האחרת מעלה:
היאך עבידא. כלומר והרי איכא עוד לחלק בין דבר שאינו מקפיד לדבר המקפיד וקאמר קישות וכו' טהורין שאינן מוכשרין לקבל טומאה זהו שאינו מקפיד ואם הוכשרו אלו מקפיד הוא שלא תתערב בהן כדי שישארו אלו בטהרתן:
הדרן עלך המפרש
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source